הראל דביר נכסים ובנין בע"מ ואח' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי בקשה למינוי בורר (להלן: "הבקשה") מכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 8 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") לצורך הכרעה בחילוקי הדעות שנתגלעו בין המבקשים למשיבות בקשר להסכמים שנכרתו ביניהם.

רקע וטענות הצדדים

בין המבקשים למשיבות נכרתו שני הסכמים: הסכם בין המבקשת 1 לבין המשיבות מיום 2.1.2003 והסכם בין המבקשים 2-3 לבין המשיבות מיום 8.1.2003 (להלן: "ההסכמים"). בשני ההסכמים תניית בוררות בסעיף 5 שלפיה: "הצדדים מסכימים כי כל חילוקי דעות שיתגלעו ביניהם בקשר להסכם זה, יימסרו להכרעת בורר דן יחיד, שימונה בהסכמת הצדדים. חתימה על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררות. הבורר יהיה כפוף לדין המהותי אך לא לסדרי הדין ולא לראיות. הבורר יהיה חייב לנמק את פסקו" (להלן: "תניית הבוררות"). בתובענה דנן עותרים המבקשים למינוי בורר שיכריע במחלוקות שנתגלעו ביניהם לבין המשיבות, וטוענים כי חרף פניותיהם למשיבות לא קיימו אלו את התחייבויותיהן על פי ההסכמים, והתעלמו מההודעה שנשלחה אליהן ביום 27.1.2013, בה התבקשה הסכמתן למינוי בורר.

המשיבות נמנעו מלהגיש תשובה, ובדיון לפניי ביום 12.5.2013 נחקר המבקש 3 (להלן: "גלבוע") ע"י ב"כ המשיבות, והצדדים הסכימו על הגשת סיכומים. לב"כ המשיבות הובהר שבסיכומיו אין הוא רשאי להכליל טענות עובדתיות שלא בא זכרן בתובענה, מאחר שלא הוגשה תשובה, וממילא לא הוגש תצהיר על ידי המשיבות. משהוגשו הסיכומים באה העת ליתן החלטה.

כאמור המשיבות מבססות את התנגדותן למינוי בורר על מספר אדנים:

המשיבות טוענות כי מקומו של הסכסוך ביניהן לבין המבקשים להתברר בין כותלי בית המשפט ולא אצל דן בורר "בחדרי חדרים" - ורחוק מה'עין הציבורית', מהטעם שמדובר בסכסוך בעל עניין וחשיבות ציבורית רבה, שכן עסקינן במקרה של הפרת אמונים ע"י נבחר ציבור - עו"ד גלבוע - שבתקופה הרלוונטית לחתימת ההסכמים בין הצדדים (ינואר 2003) כיהן כחבר מועצה בעיריית פתח תקווה, כסגן ראש העיריה וכממונה על תיקי חינוך ותרבות, וכן כמ"מ יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שהורשע בעבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין תשל"ז-1977. לטענתן, נוכח העובדה שעסקינן בסכסוך בעל חשיבות ציבורית גדולה, הרי שהאינטרס הציבורי גובר על תניית הבוררות ועל אינטרס המבקשים, שממילא לא יגרם להם כל נזק מבירור תביעתם בבית-המשפט.

המשיבות טוענות עוד כי יש לברר את התובענה בין כותלי בית-המשפט גם מהטעם שההסכמים נושאי התובענה נגועים באי-חוקיות חמורה ומובהקת, היורדת לשורשם. לטענתן, אי-החוקיות של ההסכמים, בגינה הורשע גלבוע בפלילים, נובעת בין היתר משום שהם עומדים בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין") ובניגוד לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986 (להלן: "כללי לשכת עורכי הדין – אתיקה מקצועית"), וכי משעה שקיימות טענות כבדות משקל לאי-חוקיותם של ההסכמים נושאי הבקשה דנן, לא ניתן להכריע בטענות הנוגעות לעצם תוקפם במסגרת הליך בוררות שנפתח מכוחם, שכן ידוע שהסכם בלתי חוקי – בטל.

המשיבות טוענות גם כי משהמשיבה 2 – "נהור" (להלן: "נהור") לא הביעה הסכמה מפורשת לתניית הבוררות הקבועה בהסכמים נושאי התובענה, הרי שאין לבורר סמכות לפסוק בעניינה, ועל כן דין הבקשה לדחייה.

כן טוענות המשיבות שבירור הסכסוך בין הצדדים במסגרת הליך בוררות יקשה על האפשרות של גורמים ציבוריים להצטרף להליך כ"ידידי בית המשפט", ויקשה על האפשרות לנקוט הליכים נגד גורמים שונים בגין מעורבותם בעניין, כגון הודעות צד ג', בקשות לצירוף נתבעים וכו'.

לבסוף טוענות המשיבות, כי דין הבקשה להידחות מחמת שאינה מפרטת את פרטי הסכסוך שמבוקש לברר בגדרי הליך הבוררות.

בתשובתם, טוענים המבקשים כי יש לדחות את הטענה ל"חשיבות הציבורית של הסכסוך", שכן החשיבות הציבורית הנטענת צריכה להיות כרוכה בסכסוך עצמו, ואילו בענייננו, הסכסוך בין הצדדים הוא על שכר טרחת עו"ד גלבוע, בשל השירות המשפטי שהעניק למשיבה 1, עניין שאינו בעל חשיבות ציבורית. כן טוענים המבקשים ששאלת היקף המגבלות המוטלות על נבחר ציבור במסגרת עסקיו הפרטיים מוצתה בהליך הפלילי שהתנהל בבית משפט השלום בראשל"צ (ת.פ. 28512-04-12 מדינת ישראל נ' סיני גלבוע (לפני כבוד השופטת עינת רון, הכרעת הדין ניתנה ביום 7.6.2012 וגזר הדין ניתן ביום 1.1.2013) (להלן: "גזר הדין"), וכי השאלות הנורמטיביות שהתעוררו בהליך זה לא יעמדו להכרעתו של הבורר.

המבקשים טוענים עוד כי המשיבה 1 מנועה מהלעלות טענות לאי-חוקיותם של ההסכמים ביניהם, שכן מדובר בהסכמים שנחתמו לפני כ-10 שנים ואשר שני הצדדים פעלו לפיהם, והמשיבה נהנתה מפירותיהם. כן טוענים המבקשים כי ניסיון המשיבים להסתמך על חשדות שנבחנו בראשית ההליך המשפטי, כאשר בסופו קבע בית-המשפט קביעות עובדתיות הפוכות – לוקה בחוסר תום לב, ולא נפל כל פגם באופן בו נערכו ההסכמים, ועל כן אין ממש בטענה להסגת גבול מקצוע עריכת הדין.

בנוסף טוענים המבקשים כי אף אם היה ממש בטענה כי ההסכמים נושאי התובענה נגועים באי-חוקיות, הרי שבכך אין להביא לביטול תניית הבוררות, שכן אי-חוקיות המפקיעה את החוזה אינה מפקיעה את תניית הבוררות שבו.

המבקשים דוחים את טענת המשיבות כי "נהור" אינה צד להסכמי הבוררות, וטוענים כי משקיבלה על עצמה את ההסכמים, ובכללם את תניית הבוררות, ממילא הפכה לצד להסכמי הבוררות.

כן טוענים המבקשים כי משלא פירטו המשיבות לגבי אותם הגופים שיהיו מעוניינים להצטרף כצד להליך, הרי שטענה זו לא תשחרר את המשיבות מהתחייבויותיהן, וכן שקשה לראות את ההצדקה לצירוף "ידידי בית משפט" להליך שעניינו בסכסוך שכר טרחה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים, אני מקבלת את הבקשה ומורה על מינוי בורר, כפי שאסביר כדלקמן.

לית מאן דפליג כי בין הצדדים קיימים הסכמים הכוללים את תניית הבוררות. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה אם יש להחיל את תניית הבוררות לנוכח הנסיבות שתוארו על ידי המשיבות, אם לאו.

ביום 7.6.2012 הגישה פרקליטות מחוז מרכז כתב אישום מתוקן בת.פ. (פ"ת) 28512-04-12 מדינת ישראל נ' סיני גלבוע, בעבירה של הפרת אמונים, בו נטען שבתקופה בה כיהן גלבוע כסגן ראש עיריית פתח תקווה וכמ"מ יו"ר הוועדה המקומית המשיך לעסוק בעריכת-דין באופן עצמאי, ובמסגרת עיסוקו זה - ייצג את המשיבה 1 בפני אותה ועדה, בעבור שכר טרחה.